SOD TORAH
ב' שבט התשעח (17:28), פרשת
חפש את הדברים הכי מעניינים בתורה: שם המשפחה שלך, השם שלך, מקום העבודה, בת הזוג שלך
 
צור קשר: sodtorah@gmail.com
מילון ארמית פורומים לוח שנה
חיפוש ראשי תיבות
חיפוש ביטוי:   איפוס
שיטת חיפוש:  אזור לחיפוש:
סידור טבלה
תצוגה של טקסט- עד
הצג רק ראשי תיבות פסוקים: הצג \ הסתר
אורך הטקסט + -
נקמת בנות מדין

הפסוק בישעיה (טז, ב): "וְהָיָה כְעוֹף נוֹדֵד קֵן מְשֻׁלָּח תִּהְיֶינָה בְּנוֹת מוֹאָב מַעְבָּרֹת לְאַרְנוֹן". רואים את הר"ת (בסה"כ 2 בתנ"ך) שרומזים "נקמ"ת בנות מואב", ולעומת זאת כתוב בפרשת מטות: "נְקֹם נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֵת הַמִּדְיָנִים אַחַר תֵּאָסֵף אֶל עַמֶּיךָ". והקשו המפרשים, מדוע לנקום מאת המדינים ולא מהמואבים שהרי כתוב: "וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בַּשִּׁטִּים וַיָּחֶל הָעָם לִזְנוֹת אֶל בְּנוֹת מוֹאָב". [ואלו 2 הפסו' היחידים בתנ"ך שכתוב בהם "בנות מואב"]ורואים שבנות מואב החטיאו את ישראל, ולכן יש לנקום דוקא מהן וממואב ששכרו את בלעם אז למה כתוב נקום נקמת בנ"י מאת המדינים שרק באו לעזור למואב, ולכן פירשו חז"ל (ב"ק לח.) א) מובא בשם רש"י שהקב"ה לא רוצה שינקמו מבנות מואב כי צפויות רות המואביה (ממנה יצא דויד) ונעמה העמונית (אשתו של שלמה) לצאת מהם, לכן אי אפשר לפגוע בבנות מואב. ויש לתמוה איך אפשר לוותר על הדין של כולם בזכות רות המואביה שעתידה לצאת ממואב וכן נעמה העמונית.

לכן ניראה שאין וויתור ח"ו רק הקב"ה דחה להם את הדין לזמן מאוחר יותר, [ואפשר משום שהייתה להם זכות אבות כמו שמשמע שם בגמרא שאמותיהם של עמון ומואב היו בנות לוט שעשו לשם שמים], ועניין זה הראשי תיבות דלעיל רומזות "נקמ"ת בנות מואב", שהן יהיו נודדות בגלות מעבר לנהר ארנון כקן משולח וכעוף נודד ממקומו, וזה היה רק בזמן הנביא ישעיה וכו' הרבה אחרי שנולדו רות ונעמה ואין חשש לעשות דין ונקמה בבנות מואב כעת.

וזכר לדבר, שכתבו התוספות (שם ד"ה נשא משה קל וחומר) שבזמן השופטים כשמלך עגלון מלך מואב והצר לישראל הותר לישראל להרוג במואבים, וקשה עכ"פ מדוע אין חשש לפגוע ברות ובנעמה, וניראה אע"פ שהמעשה של עגלון מלך מואב בתקופת אהוד בן גרא היה לפני מגילת רות בימי שפוט השופטים עכ"פ היו קרובים זה לזה כמאה חמישים שנה ואפשר שאבצן שהוא בועז לקח את רות, וכבר יצאה פרידה טובה אחת הלכך שרי לצור את מואב וליתגר בם מלחמה וכן מצינו שדן בזה המהרש"א (ח"א לח ע"ב ד"ה ומה) והוסיף שרות היתה ביתו של עגלון אולם אם נאמר שהיתה מצאצאיו ניחא יותר אבל קשה לדבריו שהיתה מלחמה בעמון מוקדם יותר מדוד בימי יפתח הגלעדי אז איך אין חשש לגבי נעמה העמונית שנולדה אחרי, וי"ל על כרחך שחוששים למאמר "אל תצור את מואב", רק כאשר ידינו על העליונה כגון בימי דויד ושלמה ובזמן מרע"ה אבל בימי יפתח ואהוד שהם התגרו בנו אמנם מאת ה' עכ"פ ודאי שאין חשש להתגונן וליתגר בם חזרה. ורואים שלתירוץ אחד של התוס' ע"פ המהרש"א עכ"פ אם יצאה רות כבר אפשר ליתגר במואב מלחמה, וכל שכן בימי הנביא ישעיה שחזר מן הדין לפגוע בבנות מואב אחרי שיצאו רות ונעמה. והפשט "בנות מואב" רומז לנשים שלהם וגם לערים.

וראיה לדבר, אחרי כל זה הנה מצינו ראיה ברורה לדבר כי תורת אמת היא, והנה כתוב בנבואה בישעיה (טז, יג) בהמשך הראשי תיבות דלעיל, "יג  זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֶל מוֹאָב מֵאָזיד  וְעַתָּה דִּבֶּר ה' לֵאמֹר בְּשָׁלֹשׁ שָׁנִים וגו'", ופירש רש"י במקום, רש"י זה הדבר . סוף כלייתו של מואב ביד נבוכדנצר : אשר דבר ה' אל מואב מאז . מימים רבים לפני בא הרעה עליו ניבא לו ישעיה את זאת , ד''א מאז מאת אשר שכר בלק את בלעם עכ"ל. וככה הפשט של הפס' לפי הדבר אחר שברש"י, שמאז ששכר בלק את בלעם ונתן לו העצה להזנות את בנ"י אחר בנות מואב, מאז עוד דיבר ה' לכלות את מואב ביד נ"נ, אבל משום שרות ונעמה וכו'.

_______________

א) (ב"ק לח.) מואבים עצמן לא כל שכן [שיש להרוג] אמר לו הקב''ה לא כשעלתה על דעתך עלתה על דעתי שתי פרידות טובות יש לי להוציא מהן רות המואביה ונעמה העמונית והלא דברים ק''ו ומה בשביל שתי פרידות טובות חס הקב''ה על ב' אומות גדולות ולא החריבן וכו'.

(כג)ושמתיה למורש קפד ואגמי מים וטאטאתיה במטאטא השמד נאם יהוה צבאות: (כד) נשבע יהוה צבאות לאמר אם לא כאשר דמיתי כן היתה וכאשר יעצתי היא תקום: (כה) לשבר אשור בארצי ועל הרי אבוסנו וסר מעליהם עלו וסבלו מעל שכמו יסור: (כו) זאת העצה היעוצה על כל הארץ וזאת היד הנטויה על כל הגוים: (כז) כי יהוה צבאות יעץ ומי יפר וידו הנטויה ומי ישיבנה: (כח) בשנת מות המלך אחז היה המשא הזה: (כט) אל תשמחי פלשת כלך כי נשבר שבט מכך כי משרש נחש יצא צפע ופריו שרף מעופף: (ל) ורעו בכורי דלים ואביונים לבטח ירבצו והמתי ברעב שרשך ושאריתך יהרג: (לא) הילילי שער זעקי עיר נמוג פלשת כלך כי מצפון עשן בא ואין בודד במועדיו: (לב) ומה יענה מלאכי גוי כי יהוה יסד ציון ובה יחסו עניי עמו:

ישעיה פרק-טו

(א) משא מואב כי בליל שדד ער מואב נדמה כי בליל שדד קיר מואב נדמה: (ב) עלה הבית ודיבן הבמות לבכי על נבו ועל מידבא מואב ייליל בכל ראשיו קרחה כל זקן גרועה: (ג) בחוצתיו חגרו שק על גגותיה וברחבתיה כלה ייליל ירד בבכי: (ד) ותזעק חשבון ואלעלה עד יהץ נשמע קולם על כן חלצי מואב יריעו נפשו ירעה לו: (ה) לבי למואב יזעק בריחה עד צער עגלת שלשיה כי מעלה הלוחית בבכי יעלה בו כי דרך חורנים זעקת שבר יעערו: (ו) כי מי נמרים משמות יהיו כי יבש חציר כלה דשא ירק לא היה: (ז) על כן יתרה עשה ופקדתם על נחל הערבים ישאום: (ח) כי הקיפה הזעקה את גבול מואב עד אגלים יללתה ובאר אילים יללתה: (ט) כי מי דימון מלאו דם כי אשית על דימון נוספות לפליטת מואב אריה ולשארית אדמה:

ישעיה פרק-טז

(א) שלחו כר משל ארץ מסלע מדברה אל הר בת ציון: (ב) והיה כעוף נודד קן משלח תהיינה בנות מואב מעברת לארנון: (ג) הביאו עצה עשו פלילה שיתי כליל צלך בתוך צהרים סתרי נדחים נדד אל תגלי: (ד) יגורו בך נדחי מואב הוי סתר למו מפני שודד כי אפס המץ כלה שד תמו רמס מן הארץ: (ה) והוכן בחסד כסא וישב עליו באמת באהל דוד שפט ודרש משפט ומהר צדק: (ו) שמענו גאון מואב גא מאד גאותו וגאונו ועברתו לא כן בדיו: (ז) לכן ייליל מואב למואב כלה ייליל לאשישי קיר חרשת תהגו אך נכאים: (ח) כי שדמות חשבון אמלל גפן שבמה בעלי גוים הלמו שרוקיה עד יעזר נגעו תעו מדבר שלחותיה נטשו עברו ים: (ט) על כן אבכה בבכי יעזר גפן שבמה אריוך דמעתי חשבון ואלעלה כי על קיצך ועל קצירך הידד נפל: (י) ונאסף שמחה וגיל מן הכרמל ובכרמים לא ירנן לא ירעע יין ביקבים לא ידרך הדרך הידד השבתי: (יא) על כן מעי למואב ככנור יהמו וקרבי לקיר חרש: (יב) והיה כי נראה כי נלאה מואב על הבמה ובא אל מקדשו להתפלל ולא יוכל: (יג) זה הדבר אשר דבר יהוה אל מואב מאז: (יד) ועתה דבר יהוה לאמר בשלש שנים כשני שכיר ונקלה כבוד מואב בכל ההמון הרב ושאר מעט מזער לוא כביר:

ישעיה פרק-יז

(א) משא דמשק הנה דמשק מוסר מעיר והיתה מעי מפלה: (ב) עזבות ערי ערער לעדרים תהיינה ורבצו ואין מחריד: (ג) ונשבת מבצר מאפרים וממלכה מדמשק ושאר ארם ככבוד בני ישראל יהיו נאם יהוה צבאות: (ד) והיה ביום ההוא ידל כבוד יעקב ומשמן בשרו ירזה: (ה) והיה כאסף קציר קמה וזרעו שבלים יקצור והיה כמלקט שבלים בעמק רפאים: (ו) ונשאר בו עוללת כנקף זית שנים שלשה גרגרים בראש אמיר ארבעה חמשה בסעפיה פריה נאם יהוה אלהי ישראל: (ז) ביום ההוא ישעה האדם על עשהו ועיניו אל קדוש ישראל תראינה: